איך תדע שהגיע הזמן לעבור לתפקיד הבא? 

איך תדע שהגיע הזמן לעבור לתפקיד הבא?

3 טיפים לזיהוי סיום תפקיד ניהולי

המנהלים של פעם, אלו שפעלו ללא לאות בתקופת 'אתא', 'כיתן', ג'ינס 'ליווייס' וקומזיצים על שפת הים, ראו את תפקידם הניהולי כמשהו שיש לקיימו עד הפנסיה, או קרוב אליה. דברים התנהלו אחרת. לאט יותר, שקול יותר, מדוד יותר, וגם, חייבים להודות, רגוע הרבה יותר.  התחרות הכללית, התחרות הענפית, התחרות האישית היו נמוכות מאלו של תקופתנו.  המוכנות לנהל שגרה הייתה הרבה יותר גבוהה, או אם תרצו, השאיפה לגיוון ואקשיין היו הרבה פחות שכיחות ובכלל לא מובנות מאליהן. שיא ההצלחה היה להתברג בתפקיד ניהולי עד... הפנסיה. ומי שהיה יזם בנשמתו, מי שחיפש גיוון, מי שכמה לאקשיין, היה בבעיה. היום מנגד, אנחנו מדברים על רב- תחומיות. רב- תחומיות היא המצאה של העשור האחרון: רב תחומיות בהשכלה, רב תחומיות בניהול. כל תפקיד הוא תחנה. בכל תחנה שוהים זמן קצוב וקצר. כל תחנה היא מינוף (כן, כמו ההלוואות של הטייקונים) לתפקיד הבא. האי גם אמצעי וגם מטרה. ללא ספק, העולם השתנה, ויחד איתו השתנו כללי המשחק בעולם הניהול.

כיום, מנהל שנכנס לתפקיד חדש, ביום השני לתפקידו כבר חושב על התפקיד הבא. ואיך אני יודעת?, כי לעיתים קרובות, אלי הם פונים, אותם מנהלים שזה עתה התברגו לתפקיד ניהולי ומעוניינים למכסם את התפקיד כמקפצה לדבר הבא.

אם נכנסת לתפקיד ניהולי, מנהל יקר, והינך מבצע אותו מזה תקופה, איך תדע שהגיע הזמן לעבור לתפקיד הבא?

מה מצב האנרגיות שלך?

ראשית תקופה בניגוד לסיום תקופה מתאפיינת באנרגיות של התחדשות. משהו באוויר, באוויר שלך מריח חיוניות, שמחת חיים, קלילות, אופטימיות, ואפילו חלומות, והריח הזה נישא למרחקים. אתה קם בבוקר עם שיר בלב, עם ריח של יסמין או וניל באף ומבט שובב בעיניים. אתה משתוקק להגיע כבר למשרד ולהתחיל את יומך. האם אתה שם? האם אתה קם עם שיר בלב? ריח וניל, מוסקט או אחר באף, ניצוצות בעיניים? אם כן, עדיין לא הגיע הזמן לעבור לתפקיד הבא.

האם אתה חושב לאחור או קדימה?

מוצא עצמך מתגעגע לימים עברו? לתקופה קדומה? לאנשים, לדברים, להתנהגויות שהיו ואינן עוד? משווה בין מה שהיה למה שיש? מתלונן? מקטר? מתקשה לראות את החיובי ובקלות מוצא בכל דבר את הפן השלילי? בטוח שלא תמיד היית כזה?. אם לא, או שהארגון השתנה ואתה לא, או שהתפקיד משעמם אותך, או שאתה פשוט תקוע... כך או כך, דברים לא ישתפרו מאליהם, אתה חייב לעשות מעשה: שנה אווירה, שנה משרד, לך לקורס, צא לחופשה, התחל ללמוד, צא מהמקום ובדוק עם עצמך מה קרה. ואם תגיע למסקנה, שזה לא אתה, אלא הארגון שהשתנה ואתה מתקשה לקבל את השינוי, זה כנראה הזמן ללכת. קדימה. לתפקיד הבא.

האם אתה זועם?

מסתובב עם כעסים ברמה של הר געש שעומד להתפרץ? מתקשה לפתוח את הלב ולשתף בתסריטים שעוברים לך בראש? אולי אתה מרגיש שיש עוד מנהלים ועובדים כמוך? וכולם יחד מסתובבים כמו מיני הרי געש... תסכול הופך לזעם, זעם מביא תסכול, וחוזר חלילה. זה מעגל אינסופי שאין דרך יציאה ממנו, אלא רק אם תחליט לשבור את המעגל. רב הזעם בחיי מנהלים מקורו בציפיות שלא התממשו. ולמרות, שכל ילד יודע, שציפיות יש רק בכריות, ובחיים אי אפשר לצפות, שכל רצון יהפוך למציאות, עדיין, מנהלים מסתובבים בארגונים עם ציפיות בלתי ממומשות שהפכו לקיטונות של תסכול וזעם. כעס- ראשי תיבות של כאב עמוק סוחף: סוחף אותך למחוזות בלתי רצויים, לא נכונים, מכלים אנרגיה ובמיוחד חיובית. מכלים אותך כמנהל. כאדם. האם אתה כועס? יודע על מה? בטוח שהכעס מוצדק? שהוא תורם לך? ניסית למצוא פיתרון יצירתי? גם לתפקיד הבא אמליץ לך שתלך, רק אם תפתור את סוגיית הכעס הנוכחי, כי יציאה מתפקיד ניהולי אחד עם הרי כעס פנימיים, לא תביא אותך לתפקיד הבא ובטח שלא לנהל אותו ואותך נכון.

העולם הניהולי כיום מאופיין בקצב שינויים מהיר.

כמנהל, אתה חייב לפתח מסוגלות לנוע קדימה, נקי, חיובי, אופטימי ומפוקח.

כמנהל, אתה חייב לדעת לפתוח סתימות ופלונתרים, מקצועיים ובמיוחד אישיים.

כמנהל, אתה חייב לדעת לסגור מעגלים. כי רק מי שסוגר מעגל יכול לנוע קדימה.

כמנהל, אתה חייב לפתח כושר הסתגלות לשינויים חיצוניים, פנימיים ומה שביניהם.

כמנהל, אתה חייב ללמוד להיות המנהל הנכון לצוות שלך, ובאותה נשימה, להרגיש שלא איבדת את הזהות שלך.

כמנהל, אתה חייב ללמוד לנשום עמוק, הכי עמוק שאתה יכול, כדי להגיב, במקום הנכון, מול האדם הנכון, בקול הנכון ובעוצמה ובדייקנות המתאימות לסיטואציה.

ורגע לפני שתחליט לעבור לתפקיד הבא, כדאי שתהיה בטוח שאתה, כמנהל, מסוגל ומיומן בכל אלו, כדי שתוכל לסגור מעגל, לסגור פרק ולפתוח פרק חדש בצורה יעילה ומועילה. לך ולחברה.